מים ושייכות

25 בינואר 2025

במהלך קריאת ספרו של הבוטנאי רובין וול קימרר "לאסוף אזוב",* נתקלתי בכמה עובדות על הטבע המולקולרי של המים שהדהדו עם חוויותי ב Continuum לְתַרְגֵל.  

למולקולות מים יש מטען חיובי ושלילי כאחד. זה מוביל לשתי יכולות מאוד מעניינות.

בגלל הקוטביות הכפולה הזו, המים מותאמים להיצמדות למשטחים רבים ושונים.

מולקולות מים יכולות גם להיצמד זו לזו בקלות בשל תכונה זו של קוטבים חיוביים ושליליים כאחד. בדרך זו, מולקולות מים מתאספות יחד.

המחשבות האלה שחו בתודעה שלי בזמן שהייתי בתוך א Continuum חֲקִירָה. רחצתי לסירוגין את כל גופי ברטט של זמזום עם הידיים שלי מונחות על הלב והריאות שלי, עם ליטוף קל של העור שלי עם הידיים תוך כדי שמיעת "ש". ההמהום עזר לי למודעות גדולה יותר לפעימת המחזור בתוכי. ליטוף ה"ש" של עורי כיוון אותי לקרום המוחשי החיצוני של גופי שהכיל את גופי המלא בנוזל הרוטט.

במרכיב הבא של החקירה, התחלתי בלחיצה אטית מתפתלת דרך חלקים שונים בגופי אל המשטחים שמתחתי. תנועת הלחיצה המתפתלת הזו הביאה אותי לתחושה המורגשת של גוף המים שלי נצמד לקרקע. כשלחצתי לאט, הרגשתי גם מזיגה פנימית בעקבות מסלולי הלחיצה. הנוזלים הפנימיים שלי התלכדו בתגובה ללחיצה פני השטח של הגוף שלי.

זזתי מאוד דקה. הרגשתי מאוד נוכחת ומחוברת לאדמה. הרגשתי תחושה עמוקה של סיפוק רגשי. מה שעלה היה המשפט הזה:
"מים שייכים - אין שאלה לגבי קיום או מטרה.
כמו מים - אני שייך - כי אני עשוי בעיקר ממים".

המסר צץ מניסיוני לגבי האיכויות הדביקות והקוהרנטיות של מולקולות מים.  

המים בתוכי מסווגים לסוגים שונים של נוזלים בהתאם לתפקוד ולמרכיבים הכימיים. מה שאנו מכנים דם בתוך כלי הדם שלנו כאשר מחלחלים מהנימים הופך לנוזל בין-תאי. כאשר הנוזל הזה מזדקן, הוא הופך לחלק ממערכת הלימפה שלנו. כמו מולקולות המים במפל הנכנס לנהר אשר חודר בסופו של דבר לאוקיינוס - מולקולות המים הפנימיות שלנו מתאספות ל"קהילות של מטרה" במצב מתמשך של טרנספורמציה כימית. איכות השייכות נמשכת כאשר מולקולות המים משנות את הכימיה שלהן כדי לעמוד בכל שלב של הקיום.

היכולת הזו לפגוש את הרגע - כל כך שימושית בחיים - מתבררת כמובנית בביולוגיה ובפיזיולוגיה שלי.

אני יכול "להשתייך" ו"להתמיר" בשל טבען של מולקולות מים המדגימות את הדרך בתוכי בכל רגע של קיומי. העולם החי סביבי מדגמן גם את התהליכים הללו.

השייכות אינה מחוצה לי. להיות חלק מקהילה חיה זה לא משהו שצריך להשתוקק אליו. אני שייך ואני חלק מהעולם החי בשל טבעם של המים. החוויות שלי ב Continuum להביא את ההבנה הזו בצורה חזקה יותר למודעות שלי, ועל כך אני אסיר תודה. כמה מקרים של דיכאון וסבל רגשי ניתן להימנע על ידי מפגש עם הטבע של המים בפנים כמו שאנחנו עושים ב Continuum ? באילו דרכים יכלו חיינו, המשפחות והקהילות שלנו להפיק תועלת מההבנה החיה של מולקולות מים?

*רובין וול קימרר, "Gathing Moss," OSU Press, 2003. עם הכרת תודה לעמיתת ה-CTA Elisabeth Osgood-Campbell על שהעניקה לי במתנה את האוצר הזה של ספר.

‍